פסק-דין בתיק ע"פ 8039/12

השופט ס' ג'ובראן:

1.             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (השופטים מ' פינקלשטיין ור' אמיר והשופטת ל' ברודי) מיום 10.9.2012 בתפ"ח 9190-02-11, במסגרתו הושת על המערער עונש של 25 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי למתלוננות.

כתב האישום

2.             המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות מרובות של: אינוס על ידי בן משפחה, לפי סעיפים 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); אינוס על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; מעשה מגונה על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) לחוק; מעשה מגונה על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק; ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק. כן הורשע המערער בעבירה של תקיפה סתם.

3.             על פי עובדות כתב האישום המערער נהג לאנוס את שתי בנותיו במשך שנים רבות ולבצע מעשים מגונים בבתו השלישית.

           אשר למתלוננת הראשונה ילידת 1992, בין השנים 2005 - 2000 כשלא מלאו למתלוננת 14 שנים ובין השנים 2010 - 2007 כשלא מלאו לה 18 שנים, נהג המערער בתדירות של פעם בשבוע בתקופה הראשונה ופעם בשלושה שבועות בתקופה השנייה, להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוק מיני מחוץ לאיבר מינה. במספר הזדמנויות איים המערער על המתלוננת שאם לא תשכב עימו ייצר את צעדיה וימנע ממנה ללכת ללימודים; בשנת 2010 כשהייתה המתלוננת כבת 18, במקרה אחד, דרש המערער ממנה לקיים עמו יחסי מין ומשסירבה סטר על פניה ואיים עליה באמצעות סכין. מתוך פחד נשכבה המתלוננת על מזרון והמערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוקו מחוץ לאיבר מינה. כך עשה במקרה נוסף, תוך שהמתלוננת הרגישה לא טוב ותוך שהוא משמיע איומים.

           אשר למתלוננת השנייה ילידת 1988, בין השנים 2006-1998, כשהייתה המתלוננת בין הגילאים 10-17, נהג המערער במספר רב של הזדמנויות ללטף את גופה ולהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוקו מחוץ לאיבר מינה. באותן נסיבות, אסר המערער על המתלוננת לספר על מעשיו.

           אשר למתלוננת השלישית ילידת 1989, בין השנים 2010-2003, כשהייתה המתלוננת בין הגילאים 21-14, נהג המערער לנשק אותה על פיה, לגעת בחזה ובישבנה ולומר לה כי הוא עושה זאת עבורה כדי שתהיה רגועה.

גזר הדין בבית המשפט המחוזי

4.              בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער, ממנו עלה כי במהלך השנים ניהל המערער מערכת יחסים לא תקינה עם אשתו ונהג כלפיה באלימות פיזית ובהשפלה. בהתייחסותו לעבירות, המערער הציג את עצמו כקרבן וכמי שביצע את מעשיו למטרות חינוכיות לטובת הבנות שלו ולא מתוך צרכים מיניים. צוין כי המערער אינו מסוגל להבין את הפסול במעשיו ומשליך את האחריות על אשתו. על כן, שירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש משמעותי.

5.             ביום 10.9.2012 נגזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת המעשים שביצע המערער ועל הצורך להגן על קטינים מפני פגיעות על ידי בני משפחתם. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה ונתן משקל למספר הקורבנות, לריבוי המעשים ולנזק שנגרם לכל אחת מן המתלוננות. על כן, נקבע מתחם עונש בין 20 ל-30 שנות מאסר בפועל בעניינו של המערער. במסגרת קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, ניתן משקל להודאתו ומשקל מסוים לכך שעברו הפלילי אינו מכביד. לנוכח האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 1 שעיקרם 25 שנות מאסר בפועל.

נימוקי הערעור

6.             המערער טוען כי בית המשפט חרג באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה והכביד את ידו עליו תוך שהוא מתעלם מנסיבותיו האישיות ובכללן העובדה שבילדותו, היה קרבן להתעללות מינית ושאביו נהג בו באלימות. כן נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל מספק להודאתו. נטען גם כי שגה בית המשפט בכך שהתייחס לשלוש המתלוננות כאל מקשה אחת, שכן באחת מהן ביצע המערער אך מעשים מגונים ולא מעשי אינוס.

7.             בדיון לפנינו, חזרה באת כוח המערער על עיקר הטענות כפי שאלה באו בהודעת הערעור והדגישה כי העונש שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הוא הורשע. עוד נטען כי המערער חווה קשיי הסתגלות בכלא וכי הוא הביע מוטיבציה להשתקם.

תשובת המשיבה

8.             באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, והדגישה את חומרת המעשים שביצע המערער ואת הפגיעה החמורה במתלוננות. נטען כי העונש שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. עוד נטען כי אין לייחס משקל רב להודאתו של המערער שכן היא נעשתה בסוף ההליך המשפטי ולא חסכה את העדת המתלוננות.

תסקיר שירות מבחן

9.             ביום 12.5.2014 הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער, ממנו עולה כי הוא שולב בתחילת ריצוי עונשו בבית סוהר באגף נקי מסמים, שם התאפיינה התנהגותו בכוחניות וניצול אסירים חלשים ממנו. מהתסקיר עולה גם כי המערער נמצא בתנאי הפרדה בשל סירובו להשתלב באגפים הרגילים של בית הסוהר. ביחס לעבירה, שירות המבחן התרשם כי קיימת אצל המערער הבנה ראשונית ביחס לחומרת מעשיו, אך עם זאת, הוא עדיין שולל כוונות מיניות למעשיו ומייחס להם מטרות חינוכיות. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער זקוק לטיפול ייעודי בתחום עבריינות המין והאלימות וכי המערער הביע רצון לכך.

דיון והכרעה